<h1>פסקי מהרי"ח</h1>
<h2>דף יב:</h2>
מי גשמים אינן מטהרין בדרך זחילתן אלא דוקא בקוו וקיימי באשבורן. מ"מ מותר לטבול בנהר אפילו ביומי ניסן. דלא חיישינן שמא ירבו נוטפין על הזוחלין, דנהרא מכיפיה מתבריך, כדאמרינן במסכת תענית [כ"ה ע"ב] שאין לך טפח יורד מלמעלה שאין המים עולים טפחיים כנגדן. וכמו שהן מלחלחין את הקרקע כמו כן הנהרות גדילים על ידי כך. פר"ת. ואם המים נכנסים מצד [זה לאשבורן ומצד] אחר יוצאים הימנו על ידי שהוא מלא וצף למעלה או עשוי בו נקב לצאת מצד אחר, זה חושב ר"י דרך זחילה. אם כן מי גשמים לא היו מטהרין בכה"ג הטובל באותו אשבורן. והמעין מטהר בכל ענין, בין (בדחק) [בדרך] זחילה בין באשבורן. ולא ממעט קרא אלא מי גשמים מדרך זחילה, אבל מעין מדרך אשבורן לא. פר"ת ובה"ג פר"י [גליון. וי"מ שהיה משים אותן מחצלאות... [מעומד] משום צניעות, שלא יראה אותן אדם בעוד שמטבילות... אשבורן פר"ש ז"ל מים דקוו וקיימי... תנן במסכת מקואות [פ"ה מ"ה] הזוחלין כמעין והנוטפין כמקוה. המעין מטהר בזוחלין ומקוה מטהר באשבורן. מים שאובים שפוסלים את המקוה [הוא] מדרבנן [ב"ב ס"ה ע"ב]. וי"א ששני מיני שאיבה יש. פירוש להיות כל המקוה מים שאובים, אז הוא אסור מדאורייתא. אבל מה שאמרו חכמים דג' לוגין מים שאובים פוסלים את המקוה [הוא] מדרבנן. בתוספתא [מגילה פ"א הי"א], זב צריך מים חיים אבל זבה א"צ מים חיים.
